נולדתי בשנת 1950 בתל אביב (הקטנה), עם שמיעה תקינה לחלוטין, אפילו מוזיקלית.
בילדותי המוקדמת ניגנתי בחליל. בערך בגיל 7-8 החלה הידרדרות הדרגתית בשמיעתי, כנראה כתוצאת לוואי של שימוש באנטיביוטיקה האוטוטוקסית סטרפטומיצין. איבחונים מקיפים עברתי בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת במכון השמיעה הזכור לטוב בתל השומר, בניהולו של ד"ר עזרא קורין ז"ל. אובחנתי כסובל מליקוי שמיעה נוירו-סנסורי דו צדדי חמור-עמוק (מינוח רפואי שפירושו בפשטות "חירש"), עם שרידי שמיעה בלבד. הומלץ לי להרכיב מכשירי שמיעה בשתי האוזניים.
משום מה, מסיבות "הסטוריות" בלבד, התחלתי להרכיב מכשיר שמיעה באוזן שמאל בלבד. מגיל 10 ועד היום החלפתי כל מספר שנים את מכשיר השמיעה שלי, מהמכשירים האנלוגיים המגושמים של אז ועד למכשיר דיגיטלי חזק ומשוכלל השוכן לו כיום אחר כבוד מאחורי אוזני השמאלית. אוזן ימין לא קיבלה שום גירוי שמיעתי קרוב לחמישים שנה.
כל חיי למדתי במסגרות חינוך רגילות. לא היכרתי שום ארגון מסוגם של מיח"א, שמע ואחרים. לא היו לי חברים לקויי שמיעה או חרשים, אני דובר שפה דבורה תקינה ואינני מכיר שפת סימנים כלל. במרוצת השנים סיימתי לימודי בתיכון (פנימיית "בויאר" בירושלים) ואח"כ סיימתי תואר שני במיקרוביולוגיה (אימונולוגיה) באוניברסיטת ת"א. כיום אני מועסק כמנהל מחלקה בחברה ביוטכנולוגית השוכנת בפארק המדע ברחובות. בנוסף, הקמתי משפחה (הנני נשוי לאשה שומעת + שלושה ילדים וארבעה נכדים).
בניתוח לאחור, אני מבין היום כי כלי השמיעה העיקרי שלי רוב ימי חיי היה היכולת האבסולוטית שסיגלתי לעצמי לקריאת שפתיים. בתקופת לימודי לא שמעתי כמעט מאומה מדברי המורים והמרצים שלי. שילוב של קריאת שפתיים, "ניחושים" ועזרה מסוימת מחברי לספסל הלימודים, בצירוף קורטוב של כח רצון ונחישות הם שהביאוני לסיום התואר באוניברסיטה ואח"כ להשתלבות בחברה השומעת ובמעגל העבודה. לא היה קל, נדרשו ממני כוחות נפש לא מעטים, אך למזלי ידעתי להתמודד.
לנושא שתל השבלול התוודעתי לפני כעשר שנים, בעקבות בדיקת שמיעה שגרתית שעברתי ושיחה עם האודיולוגית. הומלץ לי בחמימות לבדוק את התאמתי לתהליך ו"להגיש את מועמדותי". כשנה תמימה למדתי וחקרתי את הנושא, קראתי חומר רב מכל מקור אפשרי ואף נפגשתי עם מספר מצומצם של מושתלים. ההתלבטות העיקרית שלי נבעה מהעובדה, שלא הייתי משוכנע לחלוטין כי השתל ייתן לי יתרון כלשהו על מכשיר השמיעה היחיד שהרכבתי. כיום אני יודע בוודאות עד כמה היתה ההתלבטות מיותרת.
זמן קצר לאחר שהוכנסה טכנולוגיית שתל השבלול לסל הבריאות, חזרתי לאותו מכון השמיעה בביה"ח שיבא (תל השומר) והתחלתי את בירור מועמדותי לשתל. הומלץ לי בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים לעבור את הניתוח. בידיעה שאין לי מה להפסיד, החלטתי לנתח דווקא את אוזן ימין, אותה אוזן שלא קיבלה שום גירוי שמיעתי קרוב לחמישים שנה! קצת חששתי לפגוע באוזן "הטובה" שלי, השמאלית, בה אני ממשיך גם כיום להרכיב מכשיר שמיעה. ביוני 2007 עברתי את הניתוח (בשיטת SMA "המקוצרת") במחלקת א.א.ג בשיבא. הניתוח וההחלמה עברו בצורה חלקה, ללא שום סיבוכים או תופעות לוואי, למעט איבוד זמני וקצר של חוש הטעם במחצית הלשון. שלשה שבועות לאחר מכן "התחברתי" למעבד Nucleus Freedom של חברת Cochlear והתחלתי את תהליך השיקום השמיעתי במכון השמיעה בשיבא. זהו תהליך מתמשך שדורש סבלנות רבה.
לפני כשנה (שבע שנים לאחר ההשתלה) שידרגתי את מעבד השתל ל-Nucleus 6, והוספתי לו שני אביזרים אלחוטיים תואמים:Phone Clip לסלולרי ו-TV Streamer לטלויזיה. מנסיוני האביזרים האלה פועלים להפליא ומחדדים מאד את השמיעה באמצעות השתל, תוך נטרול רעשי הסביבה.
כיום, שמונה שנים לאחר ההשתלה, אני יכול להעיד כי השתל הוא פלא טכנולוגי מהמעלה הראשונה. עולם הקולות והצלילים שלי (ציוצי ציפורים, רשרושי נייר ושקיות ניילון, רחש טיגון השמן במחבת, תקתוקי השעון וכל הקלישאות המקובלות...) התעשר ללא היכר. הבנת הדיבור שלי השתפרה פלאים, ואני תלוי היום הרבה פחות בקריאת שפתיים, אם כי לא התנתקתי ממנה לחלוטין. התקשורת הבין-אישית שלי הרבה יותר קלה. אני משתתף לא מעט בישיבות במקום עבודתי, והרבה יותר קל לי להבין את הנאמר. לראשונה בחיי אף התחלתי לדבר מעט בטלפון הנייד, בעיקר עם בני משפחתי הקרובים, הרבה מעבר למה שציפיתי לו מהאוזן "הרדומה" שלי. אני מגיב היטב גם אם קוראים בשמי מרחוק. היות ואני נמצא רוב יומי במעבדה, אני מכיר ומזהה מיד את כל הרעשים הכרוכים בעבודה במכשירי המעבדה השונים, כמו גם חלק נכבד משיחות החולין של עמיתי לעבודה. בבית,למשל, אני יכול להפעיל את ה-TV Streamer, להסתובב ברחבי הדירה ולהבין היטב וללא הפרעה סביבתית את הנאמר בטלויזיה שפועלת בסלון.
בקיצור, אני מתאמץ היום הרבה פחות לשמוע ולהבין את הסובב אותי, במיוחד בתנאי שקט. השמיעה בתנאי רעש סביבתי קשה יותר, ועל כך יעידו בוודאי גם מושתלים אחרים.
אגב, אחת מתוצאות הלוואי של התהליך שעברתי היא העובדה שהפכתי לאדם רגוע יותר. העצבנות שליוותה אותי רוב חיי במאמץ לשמוע ולהבין את הנאמר אלי או בסביבתי נעלמה כלא היתה. ועל כך יעידו גם בני משפחתי. הרבה פחות אנרגיות נגזלות ממני במאמץ לשמוע ולהבין.
לסיום, אספר לכם כי לא אחת, בסיומו של יום עבודה עמוס אני מגיע לביתי, מסיר את מעבד השתל ממקומו מאחורי האוזן הימנית, הדומיננטית כיום במובהק, ונותר עם מכשיר השמיעה בלבד באוזן שמאל.לאחר מספר שניות "הסתגלות" אני מהרהר לעצמי: כיצד, לעזאזל, הצלחתי "להסתדר" כך במשך קרוב לחמישים שנה?!!!
מיכאל וינשטוק
אוקטובר 2015